החלטה בתיק ת"א 9011-07

1.         לפניי בקשה בהסכמה למתן הוראות שהוגשה ע"י ב"כ הצדדים שגם מונו על-פי פסה"ד מיום 26.12.13 (להלן: "פסק הדין") ככונסי נכסים על מנת לקדם את הליך כינוס הנכסים במסגרת פירוק השותפות בין הצדדים.

2.         בנוסף מונחת לפניי בקשה עוקבת מטעם התובע למינוי כונס נכסים מטעם בית המשפט.

3.         בפסק הדין נקבע בין היתר בסוגיית המוניטין, כי הערך של המוניטין נכון ליום 31.12.07 הינו 3,560,408 ש"ח וזאת עפ"י חוות דעתו של רואה החשבון מר שלמה שריקי מיום 22.6.08 שהוגשה ע"י הנתבעים ולא נסתרה ע"י התובעים (להלן - חוו"ד שריקי). בית המשפט קבע כי לחנות קיים מוניטין וכי הצדדים חולקים בזכות המוניטין בחלקים שווים ולפיכך יש לחלק את שווי המוניטין בין הצדדים שווה בשווה. עוד נקבע כי ככל שהעסק יימכר לצד שלישי, יש לחשב את שווי המוניטין בהתאם לשיטה השיורית כפי שאומצה בפסק הדין בע"א 7493/98 שרון נ' פקיד שומה, פ"ד נח/2 (241) (להלן עניין שרון).

4.         בית המשפט קבע כי במידה והצדדים לא יגיעו להסכמה ביניהם, כונסי הנכסים יבצעו את פירוק השותפות באמצעות התמחרות פנימית או חיצונית, או בכל דרך שתאושר ע"י בית המשפט.

5.         ניסיונם של הצדדים להגיע להבנות ביניהם כשל ושניהם אינם מסכימים לרכוש זה מזה את חלקו בשותפות עפ"י שווי המוניטין שנקבע בחוות דעת שריקי. לצורך עריכת התמחרות חיצונית לגבי מכירת נכסי השותפות ובאופן ספציפי החנות המנוהלת כיום ע"י התובע, "פרחי אביה", והמוניטין שלה חלוקים ביניהם הצדדים בעיקר בשאלה כיצד יש להגדיר את המוניטין של החנות.

6.         יצוין כי לאחר ניסיונות שנעשו לצמצום המחלוקת בין הצדדים, ולאחר שני דיונים שהתקיימו בנוכחות הצדדים ובאי כוחם ב-13.10.13 וב-24.10.13, צומצמה המחלוקת שהייתה רחבה יותר רק סוגיית הגדרת המוניטין והיקפו. כיום מוסכם על הצדדים כי במסגרת ההתמחרות יועמדו למכירה שם החנות, הזכות להשתמש בנכס בכפוף לסיכום עם בעליו, קווי מספר הטלפון בהם עושה החנות שימוש וכן רשימת הלקוחות נכון להיום. לעומת זאת, לעניין היקף המוניטין, טוענים הנתבעים כי המונח מוניטין במקרה הנדון צריך לכלול, במסגרת התמחרות חיצונית, גם תניית אי תחרות מצדו של התובע, המפעיל כיום את החנות ו/או מי מטעמו ו/או כל חברה שיש לו בו אינטרס, משיכת ידיו מהעסק או מלקוחותיו "הישנים"", מתן אפשרות רחבה לקונה החנות ליהנות מחזרתם של הקונים "הישנים" לעסק ולמוניטין שרכש. בעניין זה נסמכים הנתבעים על הגדרת המוניטין כפי שהיא מופיעה בפסק הדין בעניין שרון.

7.         מנגד, טוען התובע כי מלכתחילה היה התובע מוכר פרחים והנתבע 1 ספק הפרחים ועל בסיס זה התפתח רעיון השותפות. לדבריו, הנתבע 1 הפר את הסכם השותפות בכך שסיפק לחנות פרחים במחיר הכולל רווח ולא במחיר עלות, בניגוד להתחייבותו. לאחר פירוק השותפות כנקבע בפסק הדין, בחודש אוקטובר 2005 המשיך כל אחד מהצדדים בעיסוקיו, התובע כמוכר פרחים ובעל חנות פרחים והנתבע 1 כסוחר וכמשווק פרחים לחנויות. לטענת התובע עובדה זו ונסיבות פירוק השותפות מחייבים להגדיר את המוניטין המוצע למכירה באופן הצר ביותר, שאין בו כדי להטיל על מי מהצדדים מגבלות כלשהן באשר לאפשרותו להמשיך ולהתפרנס ממכירת פרחים. עוד לטענתו בפסק הדין נשוא הדיון, אין כל התייחסות או דרישה לאיסור תחרות מצד אחד השותפים ולפיכך הנתבעים אינם יכולים להעלות כיום דרישה אשר איננה מופיעה בפסק הדין.

            דיון והכרעה

8.         הכרעה בשאלה העיקרית שלפניי מחייבת החלטה מקדמית בסוגיה האם מדובר בעניין שראוי כי יתברר במסגרת מתן הוראות לכונסי הנכסים כדעת ב"כ הצדדים, או שמא מדובר בסוגיה המצריכה הכרעה בהליך נפרד. בעניין זה יצוין, כי בדיון בסוגיית המוניטין הוגדרו אמנם פרמטרים שונים לבחינת המוניטין ולחלק שיש לכל שותף בו. יחד עם זאת, לא נקבע במפורש כיצד יוגדר היקף המוניטין במכירה לצד ג'. בנוסף לא נקבע בפסק הדין ממצא מפורש לגבי קיומה של מגבלה חוזית בין הצדדים שהתייחסה ליכולת ההתחרות של השותפים בעסק לאחר פירוק השותפות.

9.         הליך מתן הוראות נושא בדרך כלל אופי של הליך פנימי המתנהל בבית-המשפט ביוזמת נושא התפקיד, שמטרתו להנחות את פעולתו ולכוונה, בין בעניין נקודתי ובין לצורך גיבוש קו פעולה מקיף וארוך טווח. אין הליך זה מיועד לפתרון מחלוקות מהותיות בין נושא התפקיד לבין צדדים שלישיים, ובוודאי כך כאשר הכרעה במחלוקת מחייבת דיון מורכב הכורך הכרעה בעובדות. לכלל זה יש חריגים שבגדרה בית-המשפט חורג ממנהגו ומכריע במחלוקות לגופן גם במסגרת הליך מתן הוראות. תנאי לכך הוא שהשאלות הטעונות הכרעה לא תצרכנה בירור עובדתי מורכב באמצעות ראיות אלא תתמקדנה בהיבטים משפטיים, או כאשר העובדות לבירור הן פשוטות ומעטות, והצדדים מסכימים לבירורן בדרך מהירה ומקוצרת. ראו ע"א  261/99, חב' פליצ'ה ראובן בע"מ ואח' נ' ציפורה סופיוב ואח', מיום 11.03.01 והאסמכתאות שם.

10.       בענייננו, הבקשה שהונחה לפתחי איננה משקפת לאמיתו של דבר מחלוקת בין הכונסים לבין צד שלישי, אלא מחלוקת בין בעלי הדין לבין עצמם לנוכח העובדה שפסק הדין שותק בסוגית הכללתה של תניית אי תחרות במסגרת הגדרת המוניטין. מעבר לכך, המחלוקת בין הצדדים אינה ניתנת להכרעה ללא בירור עובדתי, כולל ירידה לאומד דעתם של הצדדים בעת הקמת השותפות בעניין סוגיית הגבלת התחרות במהלך קיומה ולאחר פירוקה, בחינת מאפייניו הספציפיים של העסק והשאלה אם הם מצדיקים הגדרה צרה או רחבה של המוניטין וכן בחינה של ציפיותיהם הסבירות של קונים לעסק מסוג זה, לגבי מידת הגבלת התחרות שעל השותפים הפורשים ליטול על עצמם. בנוסף אותו בירור עשוי להיות כרוך גם בהצגת חוות דעת מקצועיות. מכאן שאין המדובר בהכרעה היכולה להיסמך על טענות משפטיות בלבד או על עובדות פשוטות ומוסכמות בין הצדדים. ולכן, ההליך של מתן הוראות אינו מתאים במקרה זה.

11.       מעבר לאמור אוסיף, כי לא ניתן לדעתי למצוא בפסק הדין בעניין שרון הגדרה משפטית אחידה וממצה לסוגיית המוניטין. פסק הדין עוסק בפרשנותו של סעיף 88 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]. במסגרת זו נדונה השאלה האם ניתן להכיר בעסקה למכירת תיקי לקוחות של עסק כעסקת מוניטין הכרוכה בתשלום מס מופחת, גם אם היא כרוכה בהעברת המוניטין שאינו גלום בעסק עצמו, אלא בתכונותיו האישיות של בעל העסק. פסק הדין מבחין בצורה ברורה בין עסקים שבהם נטייתו של הלקוח לשוב לבית העסק, היא בעיקרה פועל יוצא של היחס האישי שמעניק להם בעל העסק לבין עסקים שבהם המוקד הינו כוח המשיכה של הסימן המסחרי של המוצר או השירות המוצע על-ידי העסק, איכות המוצר או השירות, מחירי המוצרים או השירותים, יעילות העסק, מיקומו, וכדומה בנאמר בפסק הדין. עסקים משתייכים לקבוצה הראשונה הם בדרך כלל עסקים של בעלי משלח-יד מסוימים המקיימים יחסי אמון מיוחדים עם לקוחותיהם, כגון עורכי-דין, רואי-חשבון ורופאים. בהקשרם של עסקים מסוג זה הכרוכים ביחסי אמון מיוחדים בין הלקוח לבין בעל העסק, קובע פסק הדין, כי לצורכי מיסוי, חוג הלקוחות של העסק הוא אכן נכס מוניטין הניתן להעברה, כאשר אחת מדרכי ההוכחה של ההעברה הינה גם קיומה של תניית אי-תחרות המגבילה את מוכר העסק מלנסות ולזכות בלקוחותיו בחזרה. יחד עם זאת, כמודגש בפסק הדין, תניה כזו חשובה במיוחד "מקום שבו הלקוחות שבים לעסק פעם אחר פעם בשל תכונותיו האישיות של בעליו, ולאו דווקא בשל מיקומו של העסק או בשל טיבו של המוצר שנמכר". (שם, בעמוד 252,  הדגש לא במקור - מ.ה).

12.       בענייננו, השאלה האם הלקוחות שבים לעסק, רק בשל תכונותיו האישיות של התובע ללא קשר למיקומו ולא בשל מיקומו של העסק או טיב המוצר הנמכר בו, היא שאלה שלא הוכרעה בפסק הדין ואשר עשויה להשפיע על הגדרת המוניטין הנמכר יחד עם החנות בעניין הנדון. ראו גם ע"א 1228/11‏ ‏ד"ר אמנון רפאל נ' אשר רבינוביץ (מיום 14.06.12). דברים אלה נאמרים במידה רבה למעלה מן הצורך, בעיקר להדגמת המסקנה כי לא ניתן לקבוע רק על סמך הנאמר בפסק דין שרון את הגדרת המוניטין של החנות ועניין זה מחייב הכרעה עובדתית ומשפטית בהליך נפרד.

13.       באשר לבקשה למנות כונס נכסים מטעם בית המשפט, סבורני כי ב"כ הצדדים, בתפקידם ככונסי נכסים, על אף רצונם הטוב הגיעו למבוי סתום, וזאת לאור עמדותיהם הנוגדות של הלקוחות שאותם הם מייצגים. יצוין בהקשר זה כי על אף הערות בית המשפט ולמרות שניתן היה לערוך בחינת מקדמית של היתכנות המכירה לצד ג' על פי היקפים שונים של הגדרת המוניטין, הן לשיטת התובע והן לשיטת הנתבעים, לא נעשה עד כה על ידי הכונסים ניסיון כזה, שעשוי היה לקדם את המגעים בין הצדדים.

14.       לאור האמור, אני מורה לצדדים להמציא לבית המשפט בתוך 14 יום הודעה אם הגיעו להסכמה לגבי זהותו של כונס נכסים אחד מוסכם, אשר יחליף את הכונסים הקיימים. במידה ולא יגיעו הצדדים להסכמה כזאת, ימונה כונס נכסים מטעמו של בית המשפט.

15.       בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.

16.       המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום 29.10.13, כ"ה בחשוון תשע"ד, בהיעדר הצדדים.

_____________________